אנו מחפשים החלמה מהמחלה המדרדרת שלנו:
לחברי וחברות אס-אנון יש הרבה מהמשותף עם קרובי משפחה וחברים של מכורים אחרים. רובנו גדלנו במשפחות עם סודות ולא חונכנו לחשוב על הצרכים שלנו ולפעול על מנת לתת להם מענה. בחרנו חברים ושותפים אשר לא יכלו או לא רצו לאהוב ולתמוך בנו בצורה בריאה. חיינו את חיינו מתוך נקודת מוצא של קורבן, וקיבלנו כל ביקורת אישית כאיום. לרובנו, כעס, פחד ודיכאון היו דבר תמידי, רכשנו כמה אמונות לא בריאות ביחס לעצמנו בצעירותינו – שלא היינו ראויים או אהובים, שיכולנו לשלוט בהתנהגות של אנשים אחרים ושמין היה הסימן הכי חשוב לאהבה.
בנוסף הרגשנו את הבושה כשחשבנו שאנו אחראים להתנהגות של בן המשפחה או החבר הסקסוהוליסט. הדימויי העצמי שלנו צנח פלאים, התלנו ספק בהיותנו מושכים, ברגשות שלנו ובשפיות שלנו. חשנו נבגדים ע"י אלו שאהבנו ביותר. רבים מאיתנו נוצלו מינית, נחשפו למחלות או עמדו בפני סכנה פיזית. לעיתים קרובות התביישנו מידי בכדי לבקש עזרה.
חלק מאיתנו הקטינו את החשיבות של ההתנהגות של הסקסוהוליסט או התכחשו אליה עד שחשנו קהות רגשית. אחרים התמקדו בסקסוהוליסט או בהתנהגותו עד לנקודה של אובססיה וניסו כל שיטה ידועה לשלוט בה. חלק מאיתנו השתתפו בהתנהגות מינית שגרמה לנו להתבייש בעצמנו או השתמשו במין בכדי לעשות מניפולציה על הסקסוהוליסט. חלק מאיתנו השתמש לרעה בסמים, אלכוהול או אוכל, ואחרים היו כ"כ עסוקים שלא היה לנו זמן להרגיש את רגשותינו. לעיתים קרובות הזנחנו את הבריאות שלנו, את העבודה שלנו ואת הילדים שלנו. לא חשוב כמה ניסינו להאבק נגד זה, להתכחש לזה או להקטין את ההשפעה של זה, הכישלון של מאמצינו להתמודד עם סקסוהוליזם הביאה אותנו לנקודה של ייאוש. זאת כוונתנו כשאנו אומרים בצעד ראשון: "חיינו הפכו בלתי ניתנים לניהול".